דף הבית
      מי אנחנו
      מאמרים
      מילונים
      צור קשר
      מפת האתר

ספרי זיכרונות

הארי רוס- שירי מרפא -   השואה הבלתי נשכחת (2005)

 

משתחווה אני לפנייך, אימא,/כמספר הפעמים/בהן רקמת מחשבות במרבד לבך./ביתנו הקטן/אותו בנינו יחד,/מעץ מצופה בחמר,/במשך מספר קיצים, ללא הפוגה/אינו מש מזיכרוני./זה היה הקן/בו צעדנו יחד/ביום חג אחד/וקישטנו אותו/בחלומותינו./אמרנו שמראהו כארמון./את המלכה ואני הנסיך./לא האמנו בממלכה./את אינך, סופי מתקרב,/אך הבית וכל תכולתו/חיו יחיה/יד זיכרון לי ולך.

 ------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

בן ציון אורן - משם ומכאן

כל בוקר אמרנו תפילה. כל תלמיד בתורו, ובסיום כל הכיתה הצטלבה. היה ברור שאני לא מצטלב, אבל מה עם אמירת התפילה?

התקיים דיון משפחתי ( ההורים והדוד בנו ) ונבדק הטקסט המוכר של התפילה "אבינו " . לא היה בו שום דבר מנוגד לדת היהודית, כך שבהגיע תורי אמרתי את התפילה, וכל הכיתה הצטלבה.

אולי זהו הרגע לציין שהייתי היהודי היחידי בכיתה ובכל בית הספר היסודי, ובשכונה אפשר היה לספור את כל המשפחות היהודיות על אצבעות יד אחת.

 --------------------------------------------------------------------------------------------------

תולדות משפחת סניילביץ

הסבא רבא ושמו סאני השוחט התחתן עם בת הרב של העיר אקרמן. וכשהמצב הורע,בתחילת המאה ה19,  הם ברחו לרומניה, שם נולדו להם 7 ילדים: 3 בנים וארבע בנות. בן אחד היה סוחר יבואן, אהוב מאוד על בעלי האחוזות. הוא מת בגיל צעיר בגלל מחלת הסוכרת, לא לפני שהספיק להוליד 7 ילדים שחלקם הפכו לאנשי רוח ומדע מפורסמים. גם גורלו של הבן השני לא שפר עליו, הוא נרצח על ידי לסטים כשסחר בחיטה בכפרים. בת אחת התחתנה עם אדם בשם בראואר,ונולדו להם 4 ילדים, שברבות הימים שינו את השם לגראואר והיו לאנשי רוח ומדע מפורסמים. לאחר מותה, האב השכול התחתן עם אחותה, ונולדו להם עוד ילדים שהפכו לאנשים מפורסמים.

---------------------------------------------------------------------------------------------

 

  זיכרונותיו של מפקד רומני בגטו צ'רנוביץ' בשם

THEODOR R. CRIVEANU

Thirty years had passed since then

The Czernowitz ghetto was alive for almost a week in its brutal reality, in the fall of 1941

What made me write about it

This modest image, that represents one episode of the shattered multi millenary life of the Jewish people, urged me to write it, together with the fact that, although more than thirty years had passed since then, nothing was written on the "Ghetto of Czernowitz".§